החלטה בתיק עמ"ת 5611-11-13

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בראשל"צ (כבוד הש' מזרחי) במ"ת 5611-1-13, בה הורה על שחרור המשיב ממעצר בתנאים הבאים:

א.      התחייבות עצמית בסך 20,000 ש"ח.

ב.       ערבות צד ג' בסך 20,000 ש"ח.

ג.        הפקדה במזומן בסך 6,000 ש"ח.

ד.       איסור יצירת קשר עקיף או ישיר עם המתלוננים והרחקה מתחנת משטרת ראשל"צ ברדיוס של 1 ק"מ.

לבקשת העוררת עוכב ביצוע ההחלטה.

הדיון בבית משפט קמא

1.      ביום 3/11/13 הוגש כנגד המשיב כתב אישום לבית משפט השלום בראשל"צ (ת"פ 1696-11-13) המייחס לו שני אישומים בעבירות איומים, ולצידו בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים.

2.      מכתב האישום בעניינו של המשיב עולה כי ביום 1/11/13 בסמוך לשעה 01:00 עוכב המשיב לחקירה בתחנת המשטרה בראשל"צ. לאחר בדיקה התברר כי המשיב  דרוש לחקירה בתחנת משטרת בית שאן  וכי צו המורה על מעצרו תלוי ועומד נגדו, ועל כן נעצר המשיב על ידי פקד מאור גורן (להלן: " מאור").

בתגובה לכך איים המשיב על מאור שיחזור לתחנה עם 5 אחרים, ידאג שדרגותיו יוסרו ולא יהיה לו שום דבר, התקרב לפניו בצורה מאיימת ואמר לו שהוא יחזור לראשון לציון ויעשה בלאגן, סימן בידו תנועה של מכה תוך שאמר " אל תדאג שבוע הבא בום...תהיה מוכן לזה זה לא ייגמר מהר...אני אעשה פה בלאגן בעיר".

בהמשך נלקח המשיב בניידת משטרה לתחנת משטרת בית שאן על ידי השוטר שניר תירם (להלן: " שניר"). במהלך הנסיעה שאל הנאשם את שניר מספר פעמים היכן הוא מתגורר, ובשלב מסוים נצמד אליו ואיים עליו " אתה יודע אתה צריך לשמור על עצמך תגיד לקצין הזה ששבוע הבא המלחמה תתחיל ולא תסתיים מהר מבטיח". 

3.      ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, אולם עתר לשחרורו של המשיב ממעצר, בהעדר עילת מעצר, לנוכח טיב העבירות המיוחסות לו. לטענתו, המשיב, ששתה אלכוהול לפני האירועים, ביקש להגיע בכוחות עצמו לחקירה בתחנת בית שאן, וכשנעצר היה בסערת רגשות.

4.      העוררת ביקשה להורות על מעצרו של המשיב לנוכח המסוכנות הנשקפת ממנו הנלמדת מהמעשים המיוחסים לו עתה, ומהצטרפותם לריבוי הרשעותיו הקודמות במעשים דומים מהעת האחרונה. כן טענה ב"כ העוררת כי אין לתת אמון במשיב, אשר בעברו גם הרשעה בעבירת הפרת הוראה חוקית, לאחר שנתפס מפר את תנאי שחרורו כשהוא נושא אקדח טעון ונאבק עם שוטר שניסה לנטרלו מהנשק.

5.      בית המשפט קמא החליט כאמור להורות על שחרורו של המשיב בתנאים המפורטים לעיל, בהתרשמו כי עילת המעצר במקרה דנן קיימת אך מוחלשת ביותר, לנוכח העובדה שהמשיב הסתפק באיומים ולא נקט במעשים, ולנוכח התנצלות המשיב בפניו.  כן נימק בית המשפט קמא החלטתו בכך שהחשש מפני פגיעה בשוטרים הינו ערטילאי בלבד וכי מכל מקום ביכולתם של השוטרים להתגונן מפני המשיב. עוד התייחס בית משפט קמא לטענת ב"כ המשיב, ולפיה היה מבושם מאלכוהול כשמסר את דברי האיומים, ולמד ממנה כי תתכן במקרה דנן טענה של פגם בקיומו של יסוד נפשי.

טענות הצדדים בערר

6.      ב"כ העוררת הטעימה כי המשיב הינו עבריין ששב ויוצא מבין כתלי הכלא, בין היתר בגין עבירות של תקיפת שוטרים, איומים והפרת הוראה חוקית, ואשר קיימים נגדו שלושה מאסרים מותנים ברי הפעלה, ומשנדרש להתייצב לחקירת משטרה לא עשה כן. אם לא די בכך, עת נעצר לשם כך עפ"י צו, נהג בצורה בריונית ומזלזלת, התנהגות אשר מלמדת על מסוכנות כלפי שוטרי משטרת ישראל באשר הם.

ב"כ העוררת הדגישה את המסר אשר צריך לצאת מבית המשפט, השומר על אנשי אכיפת החוק ומאפשר להם להמשיך בשמירת החוק והסדר הציבורי.

אשר לאפשרות כי קיים פגם ביסוד הנפשי של המשיב בשל שכרותו בעת ביצוע המעשים, השיבה כי גרסה זו לא עלתה על ידו בחקירתו (גם לא הועלתה על ידי בא כוחו), וכי הגם שיש אינדיקציה בחומר החקירה לכך שהמשיב שתה אלכוהול בטרם עיכובו לתחנת המשטרה בראשל"צ, אזי כשהגיע לתחנה אפשרו לו לנוח ולשתות, ורק כשעתיים לאחר מכן הוא נחקר, נעצר וביצע את המיוחס לו בכתב האישום, וזאת בשתי נקודות זמן  שונות ורחוקות זו מזו.

7.      ב"כ המשיב טען כי תאם עם המשיב שייגש ביום המחרת להיחקר בתחנת המשטרה בבית שאן, ועל כן כשהודע למשיב על מעצרו ועל הסיבה למעצר, ביצע את המיוחס לו, בעודו שתוי וכעוס. המשיב הביע חרטה כבר בחקירתו במשטרה, ואין לו כל כוונה לפגוע במי מהשוטרים עליהם איים. בנסיבות אלה לא נפל פגם בהחלטת השחרור, והיא מאזנת בין המעשים לבין נסיבותיו של המשיב.